מאת איליין מקארדל (מתוך אתר "הארץ" 09.04.2004)
עורכי דין אמריקאים מתוסכלים, שחלמו לשנות את העולם ומצאו את עצמם נאבקים על גבם של מרשיהם, מאמצים כעת תורות רוחניות כדי לפתורבעיותמשפטיות בצורה אנושית. בין שיעורי יוגה להפסקות מדיטציה הם אוספים מכתבי תודה מלקוחות מופתעים לטובה
לפני 23 שנה הוסמכה ריטה פולק כעורכת דין. זה נראה לה אז מקצוע נאצל, שליחות לשיפור חייהם של בני האדם. תחת זאת גילתה כי האכזריות פושה בכל מי שנכנס למערכת המשפטית: מלקוחות ושופטים ועד עמיתיה הפרקליטים. עריכת דין, כך התברר לה, אינה בהכרח חיפוש אחר צדק וגישור בין נצים. עריכת דין פירושה הרס יריבים בכל מחיר, מאבקים מלוכלכים והאשמות מרושעות, המעוותות לא פעם את המציאות.
היא גילתה שזה משחק ללא מנצחים. דיוני הגירושים קורעים משפחות לגזרים ומנפחים את שכר הטרחה. בתי דין לנוער מזכירים את ספריו של צ'רלס דיקנס: בני נוער בוכים, כבולים זה לזה, עורכי דין מתגודדים בפינות האולם ושופטים כורעים תחת עומס התיקים, ללא שהות מספקת להחלטות שקולות. "זה מקום מלא כאב", נזכרת פולק בעבודתה בבתי הדין לנוער במחוז בוסטון. "שם המשחק הוא התנצחות. מה יכול להיות גרוע מזה למשפחות ולילדים, ובסופו של דבר, גם לשופטים ולעורכי דין?"
עבודתה של פולק החליאה אותה, פשוטו כמשמעו. כל אימת שהיתה צריכה להופיע בבית המשפט, נתקפה בהקאות ובשלשולים. "בחרתי במקצוע כדי לשרת את האנשים, את החברה, אבל המערכת שבה מצאתי את עצמי לא עודדה זאת. האווירה היתה מורעלת", היא אומרת. כמו עורכי דין אחרים, שמספרם גדל והולך, החליטה פולק לעזוב את התחום ולמכור פרחים. "רציתי לעשות משהו יפהפה. לא משנה מה, העיקר שיהיה מרפא מבחינה חזותית והוליסטית", היא מסבירה.
דייוויד הופמן מזדהה עם הרגשתה. הוא נולד בשנות ה-60 וסיים את בית הספר למשפטים באוניברסיטת הרווארד. עם תום לימודיו, ב-1984, הצטרף למשרד עורכי דין מכובד וקיווה שהעבודה תשתלב עם המצפון החברתי שלו. עד מהרה גילה שהמשימה אינה פשוטה. אחד התיקים הראשונים שקיבל עסק בקריסת גג במרכז מסחרי. עלות התיקון היתה 300 אלף דולר. הבעלים של הבניין, ששכר את שירותיו של הופמן, היה מוכן לשלם 100 אלף דולר בלבד. יצרן הגגות ניאות לתת אותו סכום. אבל במקום ליישב ביניהם את המחלוקת על הסכום הנותר, נאבקו הצדדים זה בזה בבתי משפט במשך תשע שנים. הוצאתם המשותפת על שכר טרחה לעורכי דין הסתכמה ב-600 אלף דולר – פי שישה מהסכום השנוי במחלוקת. הופמן אמנם פעל לפי הכללים הכתובים בספר, אבל הטיפול בתיק תיסכל אותו מאוד. "הוא לא עלה בקנה אחד עם גישתי לחיים בכלל ולפתרון בעיות בפרט", הוא אומר. אחד מחבריו, שהעיר כי עורכי דין פוגעים באנשים במקום לסייע להם, האיר את עיניו. "הבנתי שחייבת להיות דרך טובה יותר", הוא נזכר.
כמוהו, ישראלה בריל-קאס סיימה את בית הספר למשפטים ב-1993 בתקוות גדולות, ומיהרה לייצג לקוחות מול בית הדין של רוד איילנד, כפי שעושים עורכי דין "אמיתיים". בתוך זמן קצר הבינה שההתדיינות בבתי משפט אינה אלא תעשייה, שמשרתת את עורכי דין ואת פקידי בית המשפט על חשבונם של הלקוחות. "גם כשעזרתי ללקוחות שלי להשיג את מבוקשם, בסופו של דבר הם היו אומרים לי: 'אני שונא את גרושתי, שונא את השופט ושונא אותך. שלום ולא ולהתראות'", היא אומרת.
באחד התיקים ייצגה בריל-קאס אדם שביקש להגן על נכסיהם של אחייניו לאחר מותה של אחותו, אמם. האם אמנם נישלה את בעלה בנפרד מהצוואה, אבל הוא השתמש בכספים שנועדו לילדיהם. השופט התעקש לדון במשפט אחת לחודש בלבד, וסירב לעצור את זרימת הכספים מהעיזבון לכיסו של האב. בסופו של דבר הגיעה התביעה לבית המשפט העליון ברוד איילנד. בריל-קאס זכתה, אך הלקוח שייצגה הלך בינתיים לעולמו ואלמנתו חשה תיעוב כלפי המערכת המשפטית. "ניצחתי, אך מרשי לא הרוויח מהניצחון", היא אומרת, "עזבתי את התחום מכיוון שהוא נטול חדווה".
פרוטוקול של תסכול
במעמקי נשמתו של הפרקליט הממוצע מסתתר אדם ששונא את עבודתו. 27% בלבד מעורכי הדין, שהשתתפו בסקר מטעם עמותת עורכי הדין האמריקאית בשנת 2000, אמרו שהם "מרוצים מאוד" מעבודתם. לפי ביטאון עורכי הדין של קליפורניה, 70% מהנשאלים הצהירו שהיו מחליפים את מקצועם, אילו יכלו. מחציתם אמרו כי לא ימליצו לילדיהם לבחור במסלול דומה. יתרה מכך, במחקר של אוניברסיטת ג'ונס הופקינס, שבדק את שיעור הדיכאון בקרב בעלי 105 מקצועות בארצות הברית, תפסו עורכי הדין את ראש הטבלה. ההערכה היא כי עשרות אלפי אמריקאים נמלטים מהמקצוע בכל שנה.
20 שנה התחבטו עמותות עורכי הדין עם התסכול המקצועי, המתפשט כמגיפה. הן התמקדו בשעות העבודה הרבות, בתחרות הגוברת למען הלקוחות, ברווחים המצטמקים. אבל שעות עבודה ארוכות ומשכורות נמוכות מהמצופה לא סיפקו הסבר של ממש לתופעה. אחרי הכל, עורכי הדין הפועלים לטובת הציבור דווקא מדווחים על סיפוק מקצועי רב, והם עובדים קשה מכולם ומשתכרים מעט. מתברר שהגורם העיקרי לתסכול הוא תחושה של חוסר ערך. עורכי הדין אינם מסופקים, כי אינם מרגישים שהם הופכים את העולם למקום טוב יותר. 84% מהנשאלים בסקר עמותת עורכי הדין הודו שציפיותיהם לשפר את החברה לא התגשמו במלואן. "חוסר היכולת לתרום לטובת החברה מסב את עיקר האכזבה לעורכי דין צעירים", מסכמים מחברי הדו"ח.
האשם נעוץ בראש ובראשונה במכונת התביעות המשפטיות. גישור וחלופות אחרות לפתרון מחלוקות אמנם שכיחים יותר בשנים האחרונות, אך התביעות בעלות האופי התוקפני ממשיכות לשלוט בעולם המשפט. עורכי דין רבים, וכמובן גם לקוחות, מתוסכלים מהגישה הגובה מהם מחיר יקר – כספי ונפשי כאחד. המשקעים כבדים במיוחד במקרים שבהם הצדדים נשארים בקשר גם בתום המשפט, כמו גירושים או מחלוקות בין שותפים לעסק. התהליך לא רק כואב, אלא גם ממושך. מכיוון שעורכי דין נוהגים לגבות שכר לפי שעה, הם נוטים להאריך את ההתדיינות.
הפורמליזם המשפטי – הגישה השלטת בלימודי המשפטים – תורם אף הוא לתהליך. הסטודנטים מונחים להתעלם ממושגים סבוכים כמו "צדק" ו"מוסר" ולהתרכז ביישום החוק היבש. עורכי דין משרתים אנשים שנקלעו למצוקה קשה, אך להכשרה שעברו אין נגיעה ליחסי אנוש. הלקוחות נדמים כבעיות משפטיות מהלכות על שתיים, לא כבני אדם.
"עורכי דין מעורבים במצבים שמחייבים תגובה אנושית, אבל הם נדרשים להגיב בצורה טכנית", אומר הד"ר ריצ'רד וולמן, חבר הפקולטה לרפואה בהרווארד ומחבר הספר "לחשוב עם הנשמה: חשיבותה של אינטליגנציה רוחנית". "הניתוק בין תגובה אנושית לתגובה טכנית גורם לכאב ומבריח אנשים מהמקצוע".
עורכי דין אמנם לומדים את כללי האתיקה המשפטית, אך אלה סותרים לא אחת את התפישות המקובלות של אמת, מוסר והגינות. בספרו, "המצפן המוסרי של עורך הדין האמריקאי: אמת, צדק, כוח ורדיפת בצע", מגולל ריצ'רד ציטרין את סיפורם של שני עורכי דין, שצייתו לכללי האתיקה המשפטית, עוררו את חמת הציבור אך קצרו שבחים בעולם המשפטי. השניים ייצגו את רוברט גארו, רוצח סדרתי שפעל ב-1973. עם קורבנותיו נמנתה סוזן פטס, סטודנטית מבוסטון. גארו הודה באוזני פרקליטיו כי רצח את פטס והוביל אותם למקום קבורתה, במכרה בצפון מדינת ניו יורק. השניים הגיעו למקום ואף צילמו את הגופה, אך לא גילו זאת לאיש, מתוך נאמנות לגארו. גם כשאביה של הנעדרת התחנן למידע על גורלה של בתו, לא פצו פה.
השופט חלק להם שבחים על ששמרו על חיסיון, אך האם עשו את הדבר הנכון? לאחר שהגופה התגלתה והרוצח הורשע, ספגו עורכי הדין חרפות וגידופים, והתייסרו על ההחלטה שלא לגלות דבר למשפחת פטס. אחד מהם לקה בשני התקפי לב, חברו עזב את המקצוע. "המערכת המשפטית מדגישה ציות לחוקים והעצמת רווחים, גם אם המחיר הוא הרס יחסים", אומר מארק פרלמוטר, מחבר הספר "מדוע עורכי דין משקרים". האם יש דרך אחרת? "יש ויש", גורס פרלמוטר.
בודהה על הדוכן
שריל קונר יושבת במשרדה שטוף השמש בניוטון. פניה מתרככים בחמלה כשהיא משוחחת עם עורך דין נואש. "אתה יכול להיות אדם טוב ועורך דין טוב בעת ובעונה אחת", היא מבטיחה, "אתה לא מוכרח לעזוב את המקצוע". קונר מנהלת לפחות שיחה אחת ביום בנוסח זה. היא מייעצת למאות שופטים, עורכי דין וסטודנטים למשפטים, שאינם מרוצים מעבודתם. "המקצוע במשבר, האנשים אומללים", היא אומרת, אך מדגישה שזו גם הזדמנות מצוינת לחשוב מחדש על המקצוע ולעדן את צדדיו השליליים.
בשמונה השנים האחרונות נמנית קונר עם מנהיגי מהפכה שקטה, הסוחפת את המקצוע. מאחורי "המשפט הפרוגרסיווי" מסתתרת שאיפה להפוך ערכים אנושיים ורוחניים לחלק בלתי נפרד מהפרקטיקה המשפטית. רוחניות במובן זה פירושה דגש על אבני הדרך המוסריות של כל אדם ואדם, וזכות להעלות שאלות כמו מהו הערך החברתי של עבודתי? האם ייצוג הלקוח הוא הדבר הנכון מבחינתי?
"שאלות אלו ראויות למקום מרכזי בחייו של עורך דין, משום שמשפט איננו רק עסק", אומר דייוויד הול, מרצה בבית הספר למשפטים באוניברסיטת נורתאיסטרן, המחבר בימים אלה את הספר "נהרות ואבנים: קריאה להתחדשות רוחנית של מקצוע המשפטים". "עריכת דין היא שליחות, המחייבת את העוסקים בה ליותר מאשר רדיפה גרידא אחר לקוחות וכסף".
קונר מצטרפת לדעתו. "אנחנו צריכים לשכוח את מה שלמדנו, להחזיר את דרך הפעולה הטבעית שהמשפט לקח מאתנו". בקיץ שעבר, לאחר שנים של הדרכה לא פורמלית לעורכי דין במצוקה, פתחה קונר מסגרת רשמית לעורכי דין המבקשים לשלב מוסר וערכיות בעבודתם, "אופקים חדשים לצדק". קונר סבורה כי "עורכי דין רבים, הכמהים לבטא חמלה, לכודים בתחושה שיכולתם מוגבלת". המוניטין שצברה מעניקים לה יוקרה, שמניחה גם את דעתם של המשפטנים הראציונליסטים ביותר. היא בוגרת בית הספר למשפטים של אוניברסיטת הרווארד, בעלת תואר שני בכלכלה מאוניברסיטת מישיגן. בין השאר, היתה עוזרת לתובע הכללי ועבדה באחד המשרדים הנחשבים בבוסטון.
המהפך האישי התחולל לפני כשמונה שנים, כשחשה תסכול גובר והולך בשל המגבלות המשפטיות. בעת טיול רגלי בקולורדו פגשה קונר בודהיסט טיבטי, שהשפיע עליה עמוקות. קונר החלה ללמוד בודהיזם ולהתעניין בחוכמת המזרח. התובנות החדשות הובילו אותה למחשבה כי ההכשרה המשפטית, המבוססת על כללים, משנה את האופן שבו עורכי דין רואים את העולם ומתייחסים ללקוחותיהם. היא החלה לרכז תוכנית למתמחים בבית הספר למשפטים באוניברסיטת סאפוק וללמד בה מדיטציה. שיחות הטלפון לא איחרו להגיע אליה, "שיחות שעסקו בהכנסת ערכים מוסריים, רוחניים ודתיים לפרקטיקה המשפטית", לדבריה.
הרעיונות החדשים של קונר צברו תאוצה. ב-1998 הקימה עם ריטה פולק את "עורכי דין בעלי השקפה הוליסטית", קבוצת דיון שהתכנסה בכל חודש ודנה בגישות חדשות בעריכת דין. פולק ודייוויד הופמן הקימו במסצ'וסטס "מועצה משפטית שיתופית" – ארגון חלופי, זול מהמקובל, למשפטי גירושים, המונה כ-200 עורכי דין.
במקביל יזמו כמה עורכי דין שיתוף פעולה ב"צדק שיקומי", המעביר את הדגש לקורבן במשפטים פליליים, ובאוניברסיטת סאפוק הוקם מרכז לצדק שיקומי. עורכי דין פתחו את "המרכז החדש למשפט", משרד לפתרון בעיות משפטיות ללא פנייה לבתי דין. בהנחייתה של קונר, התקיימו בבתי הספר למשפטים באוניברסיטת סאפוק ובבוסטון קולג' סמינרים לשופטים ולעורכי דין על דרכים ליצירת מערכת משפט אנושית ומספקת יותר. בשנים הקרובות, כך היא מקווה, יתחולל שינוי דרמטי במקצוע. "אני רואה יום שבו יגיע לבתי המשפט מספר מצומצם של תיקים, יום שבו ההשקפה שלנו על קונפליקטים תהיה שונה לחלוטין", היא אומרת.
לא יעזור בית דין
סביב הגירושים התגלעה מחלוקת קשה. כיצד מתמודדים עם זוג החולק ילדים קטנים, בית, עסק וחובות כבדים? עורכי הדין של שני הצדדים לא הרימו ידיים. הם הצטופפו עם מרשיהם ביום קריר באוקטובר סביב שולחן במסדרון בית המשפט המחוזי של מידלסקס, התכבדו משקית כעכים אחת ועברו יחד על כל הסעיפים. "לא ויתרנו", נזכרת אוליב לארסון מ"המשרד החדש לשיתוף פעולה" בבוסטון, שייצג את האשה. איש לא זרק את העיפרון ואמר 'זהו! אני הולך לשופט!'" למחרת, כשלארסון הגיעה לעבודה, חיכתה לה הפתעה בדואר האלקטרוני – מכתב תודה מבעלה של מרשתה. "ב-15 שנות עבודה לא נתקלתי בתגובה כזאת", היא אומרת.
שבועות אחדים קודם לכן זכה מייסד המשרד, דייוויד הופמן, למחמאה דומה. בעלה לשעבר של לקוחה שייצג בגירושים שלח אליו לקוח. "הוא היה מרוצה מהאופן שבו נהגו באשתו ובו כאחד", מסבירה מליסה פילגרלסקי, האחראית על טיפול בלקוחות חדשים במשרד, "והמליץ לחברו לפנות אלינו".
תודות והמלצות מהצד היריב הן עניין נדיר בעולם המדון המשפטי, במיוחד במשפטי גירושים. אבל במשרד לשיתוף פעולה תופשים את המשפט ככוח מרפא, שכל המעורבים בו ראויים לכבוד. בגלל מחירה הרגשי והכלכלי, פנייה לבית משפט נחשבת המפלט האחרון. במשרד מתבדחים כי צריך לצלם את הלקוחות הנכנסים אליו לראשונה כדי להוכיח להם כמה מפוחדים היו. "המטרה היא לא עשיית רווח, אלא עזרה לפונים", מסבירה ישראלה בריל-קאס.
זהו משרד יוצא דופן משתי בחינות: הדגש הוא על מציאת פתרונות דרך שיתוף פעולה (רק רבע מהתיקים מגיעים לבית משפט), והלקוחות נתפשים כאנשים הזקוקים בראש ובראשונה לתמיכה, ורק לאחר מכן לפתרון בעיות משפטיות. המשרד עובד עם שני פסיכותרפיסטים, מומחה למחלוקות בענייני תעסוקה ויועץ כלכלי. הגישה הרב-תחומית שהמשרד מייצג נדירה בניו אינגלנד. למען האמת, רק כעשרה משרדים מקבילים פועלים בארצות הברית. "הדרך שאנחנו מפתחים לא רק עולה בקנה אחד עם ערכי אנוש, היא מעצבת סוג חדש של עריכת דין", אומר הופמן.
גישתו של הופמן נפלה על קרקע פורייה. בתוך כשנה מנה המשרד, שבו עבד תחילה עם עוזר אחד, 12 עורכי דין. האווירה בו היום צעירה, אנרגטית, קלילה. "עורכי הדין שעובדים כאן מאושרים באופן יוצא דופן", מעיד אחד הפסיכותרפיסטים העובדים עם המשרד.
הופמן החליט לסלול חלופה מקצועית בעקבות מסע רוחני. בשנת 2000 יצא לטיול בן חצי שנה בהרי האפלאצ'ים עם בנו המתבגר. במשך הטיול התחבר למורשתו היהודית, ובמיוחד למושג "תיקון", שהוא מפרש כהשגת שלמות באמצעות משפט ושלום. כששב מהטיול גילה כי אפילו במשרד שבו עבד, המעודד גישור, אין מקום לגישה החדשה.
יוגה בחדר הישיבות
ביום הראשון ללימודים בפקולטה למשפטים באוניברסיטת סן פרנסיסקו ניגש הפרופ' ריצ'רד ציטרין ללוח וכותב: "חישבו כמו עורכי דין". לאחר מכן הוא מוחק את המשפט וכותב: "חישבו והרגישו כמו בני אדם". "כשאני מביט בתלמידים חדשים איני רואה אנשים לא מוסריים. אבל החינוך המשפטי, המבוסס על כללים ומדגיש יריבויות, יוצר חוסר מוסריות", אומר ציטרין, לשעבר יושב ראש הוועדה להתנהגות מקצועית בלשכת עורכי הדין של קליפורניה.
בנג'מין סלס, עורך דין שעבר הסבה לפסיכותרפיה ומטפל בעורכי דין, מצטרף לדעה. "למה שלא נסביר לסטודנטים מתחילים שעריכת דין היא סימפוניה של הגינות, אבל קודם לכן עליהם ללמוד את הסולמות?" שואל סלס, מחבר הספר "נשמת החוק". "רק לאחר שישלטו בחוקים ובדוקטרינות יוכלו לדון במלים גדולות כמו הגינות, צדק ושוויון".
רעיונות דומים מכים שורש ברחבי ארצות הברית. פיטר גייבל, ממייסדי התנועה הביקורתית ללימודי משפטים בסן פרנסיסקו של שנות ה-60, הקים מכון לעורכי דין המעוניינים לשלב פרספקטיווה רוחנית במשפט החברתי. בכמה בתי ספר למשפטים לומדים קורסים במדיטציה, מוסר ואתיקה. רעיון המשפט כשיתוף פעולה נולד במינסוטה, ובוורמונט הוקמה אגודה בינלאומית למשפט הוליסטי, אבל מרכז התנועה הפרוגרסיווית התגבש בבוסטון, במידה רבה בזכות אנשים כמו קונר, הול והופמן.
גם משרדים גדולים בבוסטון אימצו את העולם החדש ועודדו את עובדיהם ללמוד יוגה ומדיטציה. בכל יום חמישי, בחדר ישיבות קטן המשקיף על הנוף של דרום בוסטון, עורכי דין מהמשרד הגדול בעיר מתפתלים בתנוחות יוגה ברגליים יחפות ובבגדים רפויים. החדר מואר באור רך, והקול היחיד הנשמע בו הוא של ג'סטין מוריאל. "נישמו. עיצמו את העיניים. זיכרו, זו לא תחרות", מבקש מוריאל, עורך דין רב עוצמה, שמלמד יוגה במשרד מ-1995.
הדרך החדשה היתה נחוצה כבר מזמן, כך סבורה אריקה פוקס, שעזבה משרד עורכי דין גדול בבוסטון והקימה את ה"יוזמה של הרווארד לתובנות במשא ומתן", שמיישמת פרקטיקות פילוסופיות, אתיות ורוחניות בפתרון מחלוקות. לדבריה, מקצוע המשפטים מפגר ב-25 שנה אחר הרפואה בחיפוש אחר חלופות. גם בעולם העסקים הבינו לפני כמה עשורים את חשיבותם של ערכים לשביעות הרצון של העובדים. "חברות עסקיות פתוחות לשינויים הרבה יותר ממשרדי עורכי דין, החוששים שידבק בהם דימוי רגיש מדי", מסביר הופמן.
איש אינו מעודד שינוי מהיר או מוחלט בעולם המשפט השמרני. אפילו המבקרים הקשים ביותר שלו מודים שבמצבים מסוימים אין מנוס מפנייה לבית המשפט, ותמיד יהיו עורכי דין שיעדיפו לשמור על המצב הקיים. בנג'מין סלס אומר שכאשר הוא פורש את רעיונותיו, כרבע מעורכי הדין משווע להם, רבע אחר מתנגד נחרצות, והשאר פתוחים לרעיונות חדשים לשיפור המקצוע. "זהו ניסיון לסלול שביל לגיטימי לעורכי דין שמרגישים שמשהו חסר להם במקצוע", אומר הול, "יש חלופה נוספת מלבד לנטוש את המקצוע או להמשיך לסבול ממנו". *
