זוג נשוי השוקל גירושין בארץ, בעצם עומד לפני שתי חלופות עיקריות – האחת תוביל אותו לעימות ממושך שתעלה לו ביוקר מבחינות רבות, ודרך שניה פשוטה וזולה יותר אך תוצאותיה אינן תמיד מוצלחות. מקצוענים רבים ברחבי העולם – מתחומי המשפט, הכספים ובריאות הנפש – הבינו שנדרשת שיטה חדשה המאפשרת לבני הזוג וילדיהם לעבור את המסוכות הרבות והקשות של משבר הגירושין, ולצאת ממנו מחוזקים ומגובשים להמשך חיים בריאים וטובים. הליך הגירושין בשיתוף פעולה ממלא חלל שנוצר במרחב שבין הגישור לבין הקרב המשפטי.
שיטת הקרב המשפטי
כאשר אחד מבני הזוג פונה לקבלת ייעוץ משפטי, לרוב יפגשו עורך דין שתופס את עצמו כ"גלדיאטור" שתפקידו להילחם נגד בן-הזוג השני ובא כוחו על מנת שלקוחו "ינצח". הניצחון יכול לקרות בבית המשפט, או ע"י הפחדה או שחיקה של הצד השני שמתקפל לבסוף בעקבות שדרים והליכים תוקפניים. גישה זו פועלת לפי עיקרון המכונה "משחק סכום אפס" לפיו רווח שלי משמעו בהכרח הפסד שלך ורווח שלך הינו בהכרח הפסד שלי. במצב זה, בעצם כל המשפחה מפסידה.
עוה"ד יסביר ללקוח את זכויותיו וחובותיו, ובנוסף יתחיל לחפש בשיחה עם הלקוח את כל אותם "קלפי מיקוח" אשר יעזרו לו בהליך המשפטי: מהן מגרעותיו של בן- הזוג? האם אי- פעם בגד או הסתיר כסף?
במקרה הטוב, עורך הדין יציע משא ומתן ישיר בין בני הזוג או גישור כחלופות. במקרה הפחות טוב, עורך הדין ימליץ ישר על הגשת תביעות משפטיות כנגד בן הזוג בבית המשפט. בן-הזוג שהלך להתייעץ עלול לסיים את הפגישה בתחושה שעורך הדין לא הקשיב או לא הבין אותו עד הסוף, ולא קלט את רצונותיו ומה חשוב לו. רצונו של הלקוח לשמור על יחסים הוריים טובים עם ההורה השני אינו בהכרח מקבל ביטוי. רצונו של הלקוח לא לפגוע בהורה השני אינו מקבל ביטוי. רצונו של הלקוח לא לגרום להחרפת מערכת היחסים אינו בהכרח מקבל ביטוי. כל הגישה היא מלחמתית מן ההתחלה.
כאשר התביעות המשפטיות יוגשו, השפה בה ייכתבו הטענות תהיה יבשה ומנוכרת במקרה הטוב, ולעיתים קרובות אף משמיצה ומטילה דופי בבן הזוג. כל אחד מבני הזוג יקרא את המסמכים המשפטיים הללו שכתב עורך הדין של הצד השני (עכשיו הוא כבר לא "בן זוג" אלא "צד") ויחשוב שבן הזוג השני הוא שחושב את הדברים הללו והנחה על כתיבתם למעמד פומבי בבית משפט. הפגיעה והעלבון בלתי נמנעים. כך מתחיל להתגלגל כדור השלג של "הקרב המשפטי".
לסיכום, עורכי הדין באופן טבעי נוטים לקחת את השליטה בתהליך לידיהם, ועלולים לגרום לליבוי האש בין הצדדים. התהליך הצפוי בבתי משפט, מעצם טיבו, לא יכול לתת מענה לצרכי המשפחה המסוימת,
ולרוב משאיר את שני הצדדים מתוסכלים מהתוצאה. ככלל, ההליך המשפטי יהיה הרבה יותר ארוך, כואב, יקר ופוגע עבור כל בני המשפחה (ובמיוחד הילדים). ההליך המשפטי עלול להשאיר צלקות שיפגעו בתקשורת בין ההורים, בתיפקוד ההורי, ובמצבם הרגשי של ההורים והילדים למשך שנים רבות.
שיטת הגישור
הליך הגישור תרם רבות לנוף הגירושין בארץ ובעולם, ושיטת הגירושין בשיתוף פעולה אימצה מאפיינים מרכזיים וחשובים ממנו. הגישור מתנהל מחוץ לכותלי בית המשפט ומשאיר את השליטה – הן בתהליך והן בתוצאה – בידי בני הזוג. בדומה לגירושין בשיתוף פעולה, תפקיד עיקרי של המגשר הוא להעביר את הדו-שיח מרמה של נושאים ועמדות לרובד של צרכים ואינטרסים. הגישור גם מעודד חשיבה "מחוץ לקופסה" כדי להגיע לפתרונות יצירתיים. המטרה היא ליצור הסכם שמשרת את האינטרסים של שני הצדדים וששני הצדדים שלמים איתו. אך לגישור חסרונות שמגבילים את התאמתו למקרים מסוימים בלבד. הליך הגישור עובד מצוין במקרים בהם שני בני הזוג מסוגלים לנהל משא ומתן חופשי ביניהם מעמדה יחסית שווה, כאשר רמת הקונפליקט ביניהם אינה מאוד גבוהה ויחסי הכוחות ביניהם – במובן הרגשי, כלכלי, אינטלקטואלי וכד' – דומים. כמגשרים מנוסים, אנו יודעים כי מודל הגישור אינו מאפשר למגשר (או אפילו שניים) לתמוך ולעזור לבני הזוג מפני שהמגשר מחוייב להישאר ניטרלי. המגשר יכול לחזק את קולו של צד חלש יותר, אך אינו יכול להשמיע אותו במקומו.
גם בקרב המשפטי וגם בגישור אנשי מקצוע רבים מעורבים בתהליך: עורכי דין לכל "צד", איש טיפול לבעל ו/או לאשה, פסיכולוג ילדים, אקטואר לשיערוך נכסים וכיוצא באלה. אלא שבעלי המקצוע רק מגויסים כאשר המצב כבר התדרדר והם אינם משתפים אחד את השני במידע (בשל עקרון הסודיות). כל אחד מהם ניזון אך ורק מלקוחו ואינו שומע את בן הזוג השני, כך שמבטו בהכרח מעוות. אקטוארים או רואי חשבון עשויים לפגוש את שני בני הזוג אך תוצר עבודתם מצומצם לנושא הכלכלי הטכני בלבד. בעצם, כל אנשי המקצוע מנותקים מהתמונה הכוללת ומצרכי המשפחה כמכלול.
בגירושין בשיתוף פעולה מעורבים אנשי המקצוע כצוות רב-תחומי,מגובש. עובדה זו מובילה לשוני מהותי בינו ובין הליך הגישור, במבנה, בתהליך, ובעומק ההסדר שניתן להגיע אליו. בעוד שבהליך גישור יושבים שני בני הזוג עם מגשר ניטרלי אחד (או שניים), בהליך בשיתוף פעולה יושב כל אחד מבני הזוג עם עורך דינו ו/או יועצו האישי שאינם ניטרלים, כאשר לכולם יש את כל המידע וכולם מחוייבים להסכם בתהליך חיובי. עבודת הצוות הרב תחומי בהליך בשיתוף פעולה מעניק ערך מוסף אדיר שמתבטא בקבוצת מומחים המגובשים סביב טובת המשפחה.
הליך של שיתוף פעולה מספק לכל אחד מבני הזוג תמיכה מירבית (רגשית, משפטית וכלכלית) ובכך גם עוזר להתגבר על קשיי תקשורת ופערי כוח ביניהם. עוה"ד תורם לתחושת הבטחון של לקוחו ועוזר לו לקיים משא ומתן עם בן הזוג. כאשר יש רמת קונפליקט גבוהה, יועצי הגירושין תומכים בבני הזוג ומתערבים הן למתן את הקונפליקט והן למקד את הצדדים במה שחשוב להם באמת.
מכל הסיבות הללו אפשר להבין מדוע אחוזי הצלחת ההליך בשיתוף פעולה עומדים על מעל 90 אחוזים (לפי נתוני הארגון העולמי של ה – IACP).
הצדדים לומדים להתעלות על כאבם כדי לשרת את צרכי הילדים ובני זוג לשעבר ניגשים ניגשים לעתידם בכוחות מחוזקים ובגישה חיובית.
