זוגות רבים שאינם מסתדרים ביניהם פונים לגירושין. בחלק מהמקרים אכן מדובר בפיתרון הרלוונטי היחיד למצב, אך בחלק מהמקרים ניתן וכדאי לנסות שלום בית וטיפול. גישור, פנייה לגירושין בשיתוף פעולה – כל אלה הם שלבים לפני ההחלטה הסופית להתגרש
מאת: עו"ד שרה כץ, 4 באוקטובר 2016
פעמים רבות כשבן זוג אחד איננו מרוצה מדפוס היחסים הזוגיים, ומריץ במוחו תסריטים שונים של גירושין או חיפוש קשר רומנטי מחוץ לנישואין, הוא לא מעז לבטא את ההתלבטויות שלו בקול ואינו משתף את בן הזוג השני במחשבותיו- זה טבעי ונפוץ – אבל אם הזוג בשלב שבו ניתן עדיין לאחות את הקרע- זה מוטעה. כי בדיוק סוג המחשבות האלה יגרום לנתק רגשי וזוגי עמוק יותר ועלול להפוך לסופני עבור הזוגיות.
הפחד כמניע
המעצור העיקרי הוא הפחד מפני הצורך לצאת לשדות הצייד ושוק הבשר של הפנויים – פנויות. כאשר כל השאיפה היא למצוא בן זוג – בן אדם יחיד שעימו יוכלו לחיות בזוגיות עליה הם פנטזו, אבל כדי להגשים מטרה זו הדרך עוברת במסע ייסורים, מבחנים, מבחני יופי, אישיות, איתנות פיננסית ועוד. כשהמבחר גדול ונראה שמעבר לפינה (בדף האינטרנט הבא) אולי מסתתר מי שימלא את הפנטזיה, ומי יודע מה מפסידים בינתיים ועל מה מוותרים – קשה למצוא ועוד יותר קשה להתחייב.
לא פלא לכן שאלו שכבר הכינו להם מבעוד מועד עיר מקלט, בן זוג חלופי שמחכה להם – פחות מתלבטים ומפרקים את הזוגיות ביתר קלות. לא פלא גם שקיימת אופנה לחזור לאהבות הנעורים מימי בית הספר היסודי או התיכון או מימי הצבא – ההימור הוא פחות פרוע ומסוכן מאשר דמות אשר זה מקרוב הכירו מהאינטרנט.
גירושין כאופציה אפשרית
אצל מרבית הזוגות – הפחד ממה שיהיה ביום שאחרי – הוא שמניע רבים מהעלאת האופציה של פרידה. לא אהבת מרדכי אלא שנאת המן. לא הטוב והחיובי שבזוגיות הנוכחית, אלא הפחד ממה שמחכה בחוץ, הפחד מהבדידות ושיכול להיות יותר גרוע. לכן לפעמים דווקא כשמאוד רע בזוגיות (אלימות, השפלה ,שתלטנות,עלבונות, קמצנות חולנית) יותר קל לקום וללכת – לשבור את הכלים. אבל כשנמצאים בשיממון רגשי, באפרוריות זוגית, קשה לקבל את ההחלטה – לפרק זוגיות ומשפחה בשביל משהו מעורפל וחסר שם כמו מימוש עצמי – ומי מבטיח שהמימוש יושג דווקא באמצעות חיפוש ומציאת בן זוג חדש? ולמה לא לחפש את המימוש בתחומים אחרים – כמו הסבה מקצועית או התמסרות לתחביב?
כדי לגרום לשינוי אמיתי – להוביל את השינוי – לפעמים צריך ללכת עד הסוף – להעלות את הגירושין כאפשרות אמיתית -לא כאיום סרק. להיות מוכנים נפשית לאופציה הזו – לרבות כל המחירים הנדרשים לשם כך. לא בבחינת הקריאה "זאב זאב" ואין זאב.
השפעת תרבות האינסטנט
אריך פרום בספרו "אמנות האהבה" כתב עוד במאה שעברה, לפני המצאת האינטרנט, הטלפונים הסלולריים וכל הטכנולוגיה החדשנית כותב "תרבות זמננו מבוססת על תיאבון הקניה. הנוחות היא המטרה. האושר של האדם המודרני יסודו בריגוש של התבוננות בחלונות הראווה וקניה של כל מה שביכולתו לרכוש". יחס זה למוצרי צריכה מועתק גם ליחסים בי ואישיים וזוגיים. בן הזוג הפך לפרס שבו רוצים לזכות. מישהו מושך משמעו שיש לו חבילה נאה של תכונות שיש להן מוניטין ושרבים קופצים עליהן בשוק האישיות. וגם בתחום זה קיימת אופנה המשתנה לפי הזמן והמקום – הגיאוגרפיה. בתרבות שבה שוררת מגמת השיווק, וההצלחה החומרית היא ערך בולט בה, אין זה מפתיע שגם יחסי אהבה של אנשים מבוססים על סחר החליפין ועקרונות השוק החופשי השולטים בשוק המצרכים והסחורות ובשוק העבודה.
ללמוד את הזוגיות
לפני שרצים להתגרש, מומלץ לכל זוג "ללמוד" את הזוגיות. האם ההחלטה להיפרד התרחשה בגלל שהמצב של ההתאהבות הראשונית והסוחפת הסתיים כפי שנועד לקרות מדרך הטבע-והזוג לא למד להסתגל לשגרה, אלא מצפה כל הזמן לרמה גבוהה של ריגושים ומצב קבוע של התאהבות שהינו בלתי אפשרי עם אותו בן זוג – ולכן צריך להחליף את מושא האהבה כדי לזכות מחדש בהתאהבות עם פרטנר חדש. ולכן יש סיכוי שעם "שיעורי בית" מתאימים "ומורה" נכון (מטפל) הם עוד יצליחו לקיים את הזוגיות.
או שלמרות הלימודים והניסיונות לשמר אהבה של שיגרה – הניסיונות לא הצליחו – אין תקווה ואין סיכוי שהם ילמדו וירכשו אמנות זו – ביחסים הזוגיים הנוכחיים שלהם – וכל שנותר הוא לפרקם בדרך הוגנת.
