קווים מנחים אלה עשויים לעזור לכם לשוחח ברגישות, בחום ובפתיחות עם ילדיכם על הנושאים הסבוכים
הקשורים בגירושין באופן שיקדם את טובתם ורווחתם וימנע בעיות נפוצות. רצוי כמובן להתאים הנחיות כלליות אלה למצבכם ולילדיכם הספציפיים.
הכנה
עצם העובדה שאתם קוראים חומר זה מראה שאתם מבינים את החשיבות של הכנה ראויה לשיחה משמעותית מסוג זה, שעשויה להשפיע על המשפחה ולהיחרט בזיכרון הילדים. העובדה שבחרתם בהליך של גירושין בשיתוף פעולה מראה שטובת הילדים היא ערך עליון עבורכם. אתם כבר במקום טוב לעין ערוך להתמודדותאופטימאלית עם המשימה בהשוואה להורים שאינם מתכוננים, הפועלים מתוך דחפים רגשיים בהליך קונפליקטואלי המזיק לילדים ולמשפחה. הצמדות לעקרונות של גירושין בשיתוף פעולה ינחה גם את קיום השיחות עם הילדים בנושא, כגון שמירה על כבוד הדדי, על אווירה בטוחה, ועל תקשורת פתוחה ועניינית
לפתרון בעיות כאשר צרכי הילדים בהווה ובעתיד הם במרכז.
כדאי שההורים יהיו מתואמים מראש לגבי נושאי השיחה ומטרותיה, על מה ידברו ועל מה לא ידברו כעת. המציאות וצרכי הילדים בדרך כלל יכתיבו את נושאי השיחה. ככלל, עדיף להימנע מנושאים בהם ההורים טרםגיבשו הסכמה שעלולים להוביל לוויכוח. הן לגבי ההחלטה להתגרש והן לגבי כל החלטה משך התהליך, ככל  שההורים יציגו עמדה משותפת, ברורה ואחידה, כך יקל על הילדים לקבל את החלטתם ולהסתגל, עם ביטחון
ששני הוריהם פועלים יחד לטובת כולם.

עיתוי ומיקום

רצוי לנהל שיחות רגישות כאשר הורים וילדים רעננים ורגועים, וכאשר יש מספיק זמן להביע ולדבר עלתגובות. לכן ככלל עדיף לשוחח עם ילדים ביום שישי או שבת, ולא במוצ"ש לפני שהם צריכים ללכת לישון ולקום ישר לבית ספר. עדיף להימנע מקיום שיחות רגישות בסמיכות לימים מיוחדים (ימי הולדת, חגים וחגיגות משפחתיות, לפני מבחנים, תחרויות, וכד').

רצוי לנהל את השיחה במקום מוכר ונוח, פרטי, שקט ומוגן מהפרעות (לנתק פלא/טלפונים ולמנוע מסיחים אחרים). רצוי לארגן כיסאות בצורה שתאפשר קשר עין ואפילו מגע פיזי בין כל מי שירצה בכך. זה יאפשרלתת יד, לגשת לחבק או לשים יד על כתף של ילד הזקוק ומעונין בתמיכה כזו. (אם דוחים, לכבד ולקבל את  זה, ובכל זאת חשוב להציע, כי הילדים עלולים ברגעים מסויימים לחוש שעולמם מתמוטט.) כדאי להשאיר לילדים חופש לנתק מגע ולקבל מידע בקצב המתאים להם. (לפחות בזה הם יכולים לשלוט.)

משתתפים

ככלל, כדאי שכל הילדים יהיו נוכחים בשיחות כדי לעודד התמודדות ותקשורת משפחתית, למנוע אי-הבנות והבדלי גרסאות, ולאפשר מקסימום תמיכה בין האחים בהמשך. אחרי שיחות ראשוניות משותפות, אפשר לשקול שיחות נפרדות עם ילדים בגילים שונים, בהתאם ליכולתם להבין ולחוות דעה בנושאים ספציפיים.

דינמיקה
חשוב ששני ההורים ישתתפו בשיחה באופן פעיל.
יש להשאיר מקום לתגובות של הילדים בכל שיחה (כולל אי- תגובה על פני השטח, גם זו תגובה). למרות שקשה לשמוע את התגובה — חשוב שהיא תישמע. יש להקשיב, לכבד ולקבל כל תגובה כביטוי של
התפיסה וההרגשה של הילד, שכמובן אין להתווכח איתה אלא לקבלה כעובדה. יש לשמוח שההורים הצליחו לשדר לילד שמותר לו להראות את מה שהוא מרגיש, ושיש לו מספיק ביטחון בעצמו לעשות את זה, וביטחון בהם שהם יוכלו לעמוד בזה.
אין לדחוק בילד להראות תגובה שאינו מוכן להראות. ייתכן שהוא צריך זמן לעכל. יש לצפות לתגובות שונות מילדים שונים, לפי גילו ואופיו של הילד. ילדים יכולים רגע אחד לשחק כרגיל, פתאום לפרוץ בבכי, ודי מהר לחזור למשחק — וזה בסדר גמור. אם אפשר להיות שם לתת את החיבוק ברגע המתאים, מה טוב. כמעט כל תגובה רגשית בשיחה מעין זו תיחשב לתגובה נורמאלית, כולל צחוק (ממבוכה, הפתעה, בושה, או כסוי לכעס, פחד או עצב) ושאר התנהגויות אשר אולי אינן נראות מתאימות על פניהן. אנחנו עוסקים באחד האבדנים וגורמי הלחץ הקשים ביותר שבני אדם צריכים להתמודד איתם…
יש בכל מקרה לצפות לתגובות מושהות, ולתגובות משתנות בהמשך התהליך.
חשוב להשאיר מקום לשאלות של הילדים, ולענות בכנות על מה שאפשר. מה שלא ידוע, יש לומר בכנות שאינו ידוע, ולהרגיע שצרכי ורצונות הילדים יילקחו בחשבון, ושהם ידעו ברגע שההורים יחליטו.
ככל שההורים ישדרו חום, תמיכה, אהבה, וביטחון, כן ייטב. ביטוי רגשי של הורה יכול להוות דוגמא ומודל חיקוי לילדים שמותר להרגיש ולהביע. תגובות שונות של שני ההורים יכולות להדגים לילדים שגם הם יכולים להרגיש דברים שונים. מצד שני, מובן שרצוי להשאיר רגשות שליליים לגבי בן הזוג מחוץ לשיחה, לזכור שהשיחה חשובה והיא נועדה לשרת את טובת הילדים. רגשות שליליים ונושאים בוויכוח ניתן לאוורר עם היועצים לפני השיחה או אחריה. אם עולה נושא בוויכוח בזמן השיחה אפשר להניח אותו בצד: "אמא ואני עוד לא החלטנו בנושא הזה, אבל ניקח את הצרכים שלכם בחשבון ונודיע לכם כאשר נחליט." אם יש סכנה שההורים לא יצליחו לשלוט ברגשותיהם, עדיף להפסיק את השיחה ולהמשיך אותה כאשר כולם רגועים.
ביטוי רגשי שלילי כלפי ההורה השני (כגון האשמה, ביקורת, ובוודאי כל ריב) או כל נסיון לגרום לילדים לצדד עם הורה אחד כנגד השני הנם מהדברים המזיקים ביותר לילדים בתהליך גירושין. וויכוחים בין ההורים יש לנהל בצורה מכובדת ולא בנוכחות הילדים.
כל זה כמובן יותר קל בתיאוריה מאשר במעשה, לכן חשוב שההורים יגשו לשיחות אלו רק כאשר הם מוכנים לכך הן מבחינה אישית, והן מבחינה הורית (זוגית) – לא אם מצבם יוביל אותם להתחיל להתווכח תוך כדי השיחה בנוכחות הילדים. לכן גם רצוי שהדבר יקרה אחרי בדיקה והתייעצות אישית וזוגית עם היועצים. בנוסף, אין לצפות לניהול מושלם של השיחה: אין כזה דבר. עדיף לשאוף לקיים "שיחה מספיק-טובה."

שפה
יש להשתמש במילים פשוטות, ברורות ומובנות לילדים (לפי גילם ורמתם השכלית והרגשית).
למשל, אם הוחלט על כך סופית, מומלץ להשתמש במילים ברורות, כגון "נפרדים" "גירושין" "מתגרשים" "לא נחיה יחד יותר" ולהסביר את המשמעות ברמה הפרקטית: מישהו עוזב, יהיו שני בתים, וכו'. אין לייפות על ידי אמירות מעורפלות או מתחמקות, כגון שההורים לוקחים "פסק זמן" או "הפסקה" או "צריכים ספייס". אלה ימנעו כביכול מהילד את האמת הקשה (שהוא ממילא חש) ואת האפשרות להתחיל להתמודד עם אמת זו. למעשה, כל הימנעות של ההורים משדרת לילדים שההורים אינם סומכים עליהם שיוכלו להתמודד ו/או שההורים עצמם לא יכולים להתמודד. זה עלול לקבע את הילדים בדינמיקה משפחתית שאינה מאפשרת להם להרגיש ולהביע את רגשותיהם. דיבור ישיר ואמיתי ישדר ביטחון ויעודד ביטוי רגשי ודינמיקה של התמודדות משותפת כמשפחה.

תכנים
מסרים חשובים הרצויים בכל שיחה בתהליך הגירושין כוללים:

  • שני ההורים ממשיכים להיות הורים לילדים, לדאוג להם ולאהוב אותם כמו תמיד, ושזה לא ייפסק לעולם.
  • זוגיות ההורים הפסיקה במשך הזמן לספק את הצרכים שלהם. זה קשור רק ליחסים ביניהם ולא היה לילדים שום חלק בזה, בדיוק כמו שאין זה מתפקידם לנסות לשנות את זה. אבא ואמא ימשיכו להיות בקשר בכל מה שקשור לטיפול בילדים.
  • המשפחה הולכת לעבור שנוי גדול. זה לא יקרה ביום אחד, כולנו נעבור את זה יחד כמו עוד הרבה משפחות, ולמרות שזה לא יהיה קל—ההורים החליטו שזה לטובת כולם בטווח הרחוק.
  • ההורים מעוניינים לשמוע את הדאגות, הרצונות והצרכים של הילדים בכל עת ובמיוחד בתקופה זו. ההורים מתכוונים להתחשב בצרכי הילדים במידה המרבית כאשר ההורים מחליטים את מה שהם צריכים להחליט בתהליך הגירושין ואחריו.

באופן כללי, רצוי לשתף במקסימום מידע הנחוץ לילדים כדי להבין את המצב (לא להודיע הודעות טלגרפיות קצרות או מעורפלות ולהשאיר אותם לבד ללא הסברים מספקים, להטיל פצצה ולנטוש אותם שיתמודדו לבד).
מצד שני, יש לשמור על גבולות סבירים: אין צורך לשטף בפרטים מיותרים, והילדים לא צריכים להיכנס לחדר
המיטות של ההורים. שאלו את עצמכם אם כניסה לנושא מסויים או פרטים מסויימים משרתים את טובת
הילדים, או לא.
אם יש ספק לגבי תחום מסויים, אפשר בינתיים לומר לילד שתשקלו אם ומתי להיכנס לנושא זה בהמשך, ואח"כ לחשוב ולהתייעץ. ההורים מחליטים ושולטים בשיחה – לתת לילדים תחושת ביטחון ושמירת גבולות.

קונטקסט חברתי
בכל שיחה בנושא, ראוי לזכור ולהתחשב בסביבה המשפחתית והחברתית הרחבה של הילדים. כיצד הנושא ישפיע או ייתפס ע"י הסביבה, מי בדיוק יודע או צריך לדעת, איך זה עשוי להשפיע על הילדים, היכן רצוי לשמור על דיסקרטיות ופרטיות והיכן עדיף לשקול פתיחות על מנת לאפשר תמיכה עבור הילדים, וכד'. חשוב לשאול ילדים גדולים על העדפותיהם גם בנושא זה.

אחרי השיחה
אין לצפות שבשיחה אחת או שתיים יידונו כל הנושאים המורכבים. יש להעמיד צפייה לתהליך מתמשך של דיאלוג, בהתאם לצרכים כפי שיעלו במשך הזמן. גם אם הילדים יברחו לחדר או החוצה (ואין סיבה להתעצבן או לנסות למנוע זאת), חשוב שידעו שההורים פתוחים להקשיב להם, לדבר איתם ולענות על שאלותיהם כאשר הילדים יפנו.
אחרי השיחה, תנו לעצמכם זמן להירגע. למרות שתמיד אפשר ללמוד ולהשתפר להמשך, אין טעם להלקות את עצמכם או את בן הזוג על כל מילה שלא היתה במקום. אם היה משהו שמחייב התייחסות ביניכם, רצוי לחזור ולדון בזה אחרי שנרגעים. יש להניח שמגיע לשניכם יחד וכל אחד לחוד חיזוק חיובי על שעשיתם כמיטב יכולתכם להתמודד עם משימה קשה ומסובכת, לנהל יחד שיחה חיובית ותומכת בנושא כל כך רגיש.
להמשך, רצוי לעקוב אחרי התגובות הרגשיות והתנהגות הילדים בלי חרדה מיותרת או פלישה לפרטיותם:
להיות ערים לשינויים קיצוניים בהתנהגות, סימני מצוקה רגשית, הסתכנות, שימוש בחומרים, וכד' — "להיות
עם אצבע על הדופק." במקרה הצורך, אפשר לפנות ליועץ ולערב את מומחה הילדים. צוות "להתגרש בשלום" עומד לרשותכם בכל עת, ומאחל לכם הצלחה בניהול השיחות עם ילדיכם כמו בהליך